<h1>הפרדס לרש"י הלכ' הספד</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ינוקא עד בר כמה [מי]בעי [ל]מיספדיה, [כדתניא] ר' מאיר אומר בשם ר' ישמעאל עניים בני שלש עשירים בני חמש [ר' יהודה אומר משמו עניים בני חמש ועשירים בני שש] ובני זקנים כבני עניים. אמר [רב] גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' ישמעאל.
<h2>דף כה.</h2>
ת[נו] ר[בנן] חכם שמת הכל קרוביו וגו'. הכל קרוביו ס[לקא] ד[עתך], אלא הכל כקרוביו. הכל קורעין עליו, הכל חולצין עליו, הכל מברין עליו ברחבה. וכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עוונותיו בשביל כבוד שעשה. דתניא מפני מה בנותיו ובניו של אדם מתים כשהן קטנים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר. יבכה ויתאבל ערבונא קא שקיל מיניה, אלא [מפני] שלא התאבל ובכה על אדם כשר. אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר ה[קדוש] ב[רוך] ה[וא] סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר [תהלים נ"ו] נדי ספרת אתה (וכו') [שימה דמעתה בנאדך הלא בספרתך].
<h2>דף כה:</h2>
ואסור [ל]אישתעויי קמי ערסא דשיכבא מילי בר מן שבחא דיליה, דאמר ר' זירא אמר ר' אמי אמר ר' שמעון בן לקיש אין אומר[ים] בפני המת אלא דבריו של מת, ואפי[לו] דברי תורה, וכל שכן במילי דעלמא [ברכות ג' ע"ב]. ואמר ר' יהושיע בן לוי כל המספר אחר מיטתן של תלמידי חכמים נופל בגהינם שנ[אמר] [תהלים קכ"ה] והמטים עקלקלותם וכו'. בפ[רק] מי שמתו [שם י"ט ע"א]. ובית הקברות נמי כבפני המת דמי. ואידי ואידי כי מרחק ד' אמות הוי כמקו[ם] א[חר] ושרי.
והיכא דבר אוריין הוא ספדינן ליה בשבחא דאורייתא, בר אבהן ובר אוריין ספדינן ליה בשבחא דיליה ודאבהתיה, [בר אבהן ולאו בר אוריין, ספדיין ליה בשבחא דאבהתיה]. דתניא [באבל], מעשה בר' חנניא בן תרדיון שיצא בנו לתרבות רעה תפסוהו לסטים והרגוהו [ו]נמצא תפוח לאחר ג' ימים נתנוהו במכמורו[ת] והניחוהו במטה והכניסוהו לתוך העיר, והיו מקלסין לפניו בשביל כבודו של אביו, אביו קרא [עליו] המקרא הזה [משלי ה'] ונהמת באחריתך (וגומר) [בכלות בשרך ושארך] ואמרת איך שנאתי מוסר וגו' [ולא שמעתי (לקול) [בקול] מורי וגו' כמעט הייתי בכל רע וגו'. [גמר וחזר לראש המקרא] פירש היה חוזר לתחלת המקרא]. אמו קראת עליו הפסוק הזה [משלי י"ז] כעס לאביו בן כסיל וגו'. אחותו קראת עליו [פסוק זה] [שם כ"ג] ערב לאיש לחם שקר וגו'.
מאן דשכיב ליה שיכבא לבר מינן מיחייב [למיבכייה] למיספידי[ה] ולמקבריה. דהכי אשכחן [באברהם אבינו] בעידנא דשכיבא שרה בכייה וספדה וקברה, דכת[י]ב, [ותמת שרה בקרית ארבע וגו'] ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.
<h2>דף כז:</h2>
והא דעבדין קינה (ביום) [ויום] שמועה בשבת מהא מתניתא, אין מניחין את המיטה ברחוב מפני שמרגלת את ההספד, ולא של נשים מפני הכבוד, ולא של חיה לעולם. נשים במועד מענות ולא מטפחות [ר' ישמעאל אומר הסמוכית למטה מטפחות] בראשי חודשים בחנוכה ופורים מענות ומטפחות. בזה ובזה (אבל) לא מקוננות. [נקבר המת לא מענות ולא מטפחות. איזהו עינוי שכולן עונות כאחת, קינה שאחת מדברת וכולן עונות אחריה, שנאמר [ירמיה ט'] ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה, אבל לעתיד לבוא מהו אומר [ישעיה כ"ה] בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה וגו']. אמר רבא בר רב הונא אין מועד בפני תלמידי חכמים, וכ[ל] ש[כן] חנוכה ופורים. וה[ני] מ[ילי] בפניו אבל שלא בפניו לא. אינו, והא רב כהנא ספדיה לרב זביד מנהרדעא בפום נהרא. אמר רב פפא [ההוא] יום שמועה הוה, דהתם כבפניו דמי. אמר עולא הספד על לב דכתי[י]ב [שם ל"ב] על שדים סופדים, טיפוח ביד קילוס ברגל. ת[נו ר[בנן] המקלס לא יקלס לא במנעל ולא בסנדל מפני הסכנה.
<h2>דף כח:</h2>
והיכא דמפקיד דלא למספדיה, יקרא דידיה הוא וקא מחיל על יקריה, סבר תהוי ליה כפרה. ואי לא פקיד שקלינן אוזינקא מן יורשא דיליה ועבדינן ליה הספידא, דהספידא יקרא דשיכבא הוא. דתניא [סנהדרין מ"ז ע"א] ר' נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה, [מתו] לא נספד דרך כבודו ולא נקבר בכבוד או שהיתה חיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפין על מטתו, זהו היא סימן יפה למת שניפרעין ממנו לאחר מית[ה], ש[מע] מ[ינה] יקרא דשיכבא הוא. ואשכחינן נמי בקראי דהספדה יקרא דשיכבה הוא. דכד אזלת אשת ירבעם [בן נבט] לגבי אחייה השילוני לשיוליה עילויה בריה, [דהוה קציר], אמר ל(י)ה [מלכים א' י"ד] ואת קומי לכי לביתך, וכתי[ב] [שם] וספדו לו כל ישראל [וגו'] יען נמצא בו דבר טוב. ומאי דבר טוב, שבטל משמרתו ועלה לרגל. ואשכחינן בחזקיהו דכת[י]ב [דברי הימים ב' ל"ב] וישכב חזקיהו עם אבותיו ויקברו במעלי קברי בני דוד וכבוד גדול עשו לו. [ב"ק י"ז ע"א] ת[נו] ר[בנן] מאי כבוד גדול עשו לו, שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף דברי ר' יהודה, אמר לו ר' נחמיה והלא לפני מלך אחאב עשו כן, אלא [ש]הניחו ספר תורה על מטתו ואמר[ו] קיים זה מה שכת[וב] בזה.
